התמכרות לכדורים: כדורי שינה, כדורי הרגעה ומשככי כאבים

סימנים מדאיגים: המינון עולה בהדרגה, אי אפשר להירדם או להירגע בלי כדור, המרשם נגמר מוקדם, מופיעים מלאים מוסתרים ומרשמים מכמה רופאים. אם האדם לוקח את התרופה יותר זמן ממה שהרופא תכנן ולא מצליח להפסיק — הגיע הזמן לשיחה כנה עם רופא.

לא. הפסקה פתאומית של בנזודיאזפינים וכדורי שינה עלולה לגרום לחרדה קשה, לנדודי שינה, לבלבול ולפרכוסים מסכני חיים. הפסקה פתאומית של משככי כאבים אופיואידיים גורמת לתסמיני גמילה קשים. מורידים את המינון בהדרגה, לפי תוכנית ובפיקוח רפואי.

כן. פרגבלין עלול לגרום לשימוש לרעה ולתלות, במיוחד אצל אנשים שהשתמשו בעבר באופיאטים או באלכוהול. גם אותו מפסיקים בהדרגה ובפיקוח רופא. השילוב שלו עם אלכוהול, אופיאטים או כדורי שינה מסוכן.

כן. מרשם לא מגן מפני התמכרות. אנשים רבים התחילו ממרשם לגיטימי — לנדודי שינה, לחרדה או לכאבים אחרי ניתוח. ההתמכרות נקבעת לא לפי המקור של הכדורים, אלא לפי האופן שבו לוקחים אותם והאם אפשר להסתדר בלעדיהם.

בקווים כלליים: גמילה פיזית של 5–14 ימים (אחרי שימוש ממושך הירידה במינון עשויה להימשך יותר), תוכנית אשפוז של 30–90 ימים ויותר, ואחריה ליווי של 12 חודשים לפחות. התוכנית המדויקת נקבעת אחרי הערכה רפואית.

כן, לוריוון (לורזפאם) הוא בנזודיאזפין, ובשימוש קבוע לאורך זמן הוא עלול לגרום לסבילות ולתלות. זה לא אומר שכל מי שקיבל מרשם יתמכר, אבל אם המינון עולה, אם קשה לוותר על הכדור או אם מופיעה חרדה חזקה כשמאחרים לקחת אותו — זה זמן לדבר עם הרופא. את ההפסקה עושים רק בהדרגה ובהנחייתו.

אין מספר אחד לכל אחד, אבל תלות יכולה להתפתח כבר אחרי שבועות של שימוש יומיומי. לכן ההנחיות ממליצות בדרך כלל על שימוש קצר בלבד. ככל שהשימוש ארוך יותר והמינון גבוה יותר, כך הסיכון גדול יותר.

בירידה הדרגתית במינון בהנחיית רופא, ולא בהפסקה פתאומית. במקביל מטפלים בסיבה — חרדה, נדודי שינה, דיכאון — ומחזירים הרגלי שינה. כשיש גם אלכוהול או חומרים אחרים, או כשניסיונות קודמים נכשלו, עדיף לעשות את זה במסגרת רפואית.