דלג לתוכן

מה עושים כשאדם קרוב מסרב לטפל בהתמכרות

אם אדם קרוב מסרב לטיפול, אל תחכו שהוא "יגיע לתחתית" ואל תנסו לשכנע אותו באמצע ריב. מתחילים מהמשפחה: מפסיקים לספוג את התוצאות של השימוש שלו, מגיעים לעמדה משותפת אחת, מכינים מראש אפשרות טיפול — ורק אז מקיימים שיחה רגועה ומתוכננת. מחקרים מראים שכאשר המשפחה משנה את ההתנהגות שלה, כשני שלישים מהאנשים שסירבו מגיעים בסוף לטיפול.

מאת ויאצ'סלב סביאדיש, מומחה לשיקום מהתמכרויות, 26 שנות ניסיון, מייסד IsraRehab · עודכן: 2 בנובמבר 2026

בקצרה: 7 צעדים

  1. ודאו שאין סכנת חיים. מנת יתר, פסיכוזה, אלימות או דיבור על התאבדות — התקשרו מיד ל-101 או ל-100.
  2. הפסיקו להציל: אל תשלמו את החובות שלו, אל תחפו עליו ואל תשקרו בשבילו.
  3. הגיעו לעמדה משפחתית אחת — כולם אומרים אותו דבר.
  4. בחרו רגע שבו הוא פיכח ורגוע. דברו על עובדות ועל הרגשות שלכם, בלי תוויות.
  5. הכינו טיפול מראש: מקום, תאריך, עלות — כדי שה"כן" יהפוך מיד למעשה.
  6. הגדירו גבולות שבאמת תעמדו בהם אם הוא יסרב.
  7. קבלו תמיכה לעצמכם — ואם שיחות לא עובדות, התערבות מתוכננת עם איש מקצוע.

למה הוא מסרב לטיפול

הכחשה

התמכרות משנה את פעולת המוח: האדם באמת בטוח ש"הכול בשליטה" ושהוא "יפסיק מתי שירצה". ההכחשה היא סימפטום של המחלה, לא עקשנות ולא אדישות כלפיכם.

פחד

פחד מתסמיני גמילה ומניקוי רעלים, פחד להישאר בלי החומר שבמשך שנים היה הדרך היחידה שלו להתמודד עם חרדה, כאב ושעמום.

בושה

להודות בבעיה פירושו להודות שהוא אכזב את המשפחה. קל יותר לכעוס ולהאשים אחרים.

עדיין נוח לו

כל עוד המשפחה משלמת חובות, מחפה בעבודה ופותרת לו בעיות, התוצאות של השימוש נופלות על מישהו אחר. אין תוצאות — אין סיבה לשנות.

ניסיון קודם שנכשל

הוא כבר עבר טיפול, מעד והחליט ש"שום דבר לא עוזר לו". בדרך כלל מה שחסר לא היה כוח רצון, אלא ליווי אחרי השחרור ועבודה עם המשפחה.

מה עושים, צעד אחר צעד

  1. 1. העריכו עד כמה זה דחוף

    קודם כול ביטחון. אם האדם מחוסר הכרה, נושם בקושי, בפסיכוזה, מדבר על התאבדות או שיש אלימות — זה לא הזמן לשיחות: התקשרו ל-101 (מד"א) או ל-100 (משטרה). אם אין סכנה מיידית, יש לכם זמן להתכונן — וההכנה חשובה יותר מהמהירות.

  2. 2. הפסיקו להציל

    הצלה היא כל מה שהופך את השימוש לנוח: תשלום חובות, כסף "לאוכל", טלפונים לבוס, שקרים למשפחה. עזרה היא מה שמוביל לטיפול: נכונות לממן שיקום, לנסוע יחד, להיות שם. להפסיק להציל לא אומר לנטוש. זה אומר להפסיק לממן את המחלה.

  3. 3. צרו חזית משפחתית אחת

    אם אמא נותנת כסף ובת הזוג מציבה גבולות, הוא תמיד ימצא פרצה. סכמו ביניכם: מה אתם כבר לא עושים, מה אתם אומרים ומה יקרה אם הוא יסרב. עמדה משותפת של המשפחה שווה לא פעם יותר מכל טיעון.

  4. 4. הכינו את השיחה

    דברו כשהוא פיכח — לא באמצע ריב ולא בהנגאובר. הישענו על עובדות מוחשיות ("ביום שישי לא אספת את הבן מהגן") ועל הרגשות שלכם ("אני מפחדת בשבילך"), לא על תוויות. הציעו צעד מוחשי, לא "אתה צריך טיפול" כללי.

  5. 5. הכינו את הטיפול מראש

    הטעות הנפוצה ביותר היא לקבל "כן" ורק אז להתחיל לחפש מקום. בימים האלה הוא מתחרט. המקום, התאריך, ההסעה והמסמכים צריכים להיות מוכנים לפני השיחה.

  6. 6. הציבו גבולות ועמדו בהם

    גבול הוא לא איום, אלא החלטה שלכם לגבי עצמכם: "אני לא נותנת יותר כסף", "אחרי שתייה אתה לא נוהג עם הילדים". אמרו רק את מה שבטוח תעשו. גבול אחד שנשמר חזק יותר מעשרה איומים ריקים.

  7. 7. שלבו איש מקצוע

    ייעוץ לבני משפחה מתקיים בלי השתתפות האדם המכור. אם השיחות של המשפחה לא עובדות, הצעד הבא הוא התערבות משברית (אינטרבנשן): מפגש מתוכנן של המשפחה עם האדם, בהנחיית איש מקצוע. המטרה — שבסוף האדם יגיד בעצמו "כן" לטיפול.

התערבות במשבר →

שיחה משפחתית מוכנה מראש, שאחריה האדם מסכים להיכנס לטיפול.

איך לדבר כדי שישמע

כך כן

  • "אני אוהבת אותך ורואה שקשה לך."
  • "אתמול חזרת בשתיים בלילה ולא זכרת איך נהגת הביתה. פחדתי."
  • "מצאתי מקום שעוזר. אנחנו יכולים לנסוע מחר בבוקר."
  • "אני לא אתן לך יותר כסף. אבל אם תחליט להיגמל, אני אהיה לידך."

כך לא

  • "אתה אלכוהוליסט (נרקומן), הרסת לכולם את החיים."
  • "עוד פעם אחת ואני עוזבת" — אם לא תעזבי.
  • "תראה איך אתה נראה."
  • כל שיחה כשהוא שיכור, תחת השפעה או בהנגאובר.

טעויות נפוצות של משפחות

  • לחכות שהוא "יגיע לתחתית". התחתית יכולה להיות מנת יתר, תאונה או כלא.
  • חקירות, חיפושים ושפיכת אלכוהול לכיור. שליטה לא עוצרת את השימוש, אבל שוחקת אתכם.
  • להכניס לו תרופות לאוכל בסתר או לקחת אותו במרמה "לרופא". זה מסוכן לבריאות והורס את האמון.
  • אולטימטומים שלא תממשו.
  • להסתיר את הבעיה משאר המשפחה ולהתמודד לבד.

האם אפשר לחייב טיפול בכפייה?

בישראל טיפול בהתמכרות למבוגרים הוא וולונטרי: משפחה לא יכולה לשלוח אדם בגיר לגמילה בניגוד לרצונו. חוק טיפול בחולי נפש (1991) מאפשר אשפוז כפוי רק במצב נפשי קשה (למשל פסיכוזה) כשיש סכנה ממשית לאדם עצמו או לאחרים; ההחלטה בידי הפסיכיאטר המחוזי. זה צעד פסיכיאטרי לשעת חירום, לא טיפול בהתמכרות.

בכל מדינה הכללים שונים, אבל העיקרון דומה: כפייה היא נדירה וקצרה. החלמה יציבה מתחילה כשהאדם מסכים בעצמו — והתפקיד של המשפחה הוא ליצור תנאים שבהם הוא יגיד "כן".

ההסכמה הזאת לא חייבת להיות "מושלמת". המכון הלאומי האמריקאי לחקר השימוש בסמים (NIDA) קובע במפורש שטיפול לא חייב להיות וולונטרי כדי להיות יעיל. לחץ מצד המשפחה, העבודה או בית המשפט יכול גם הוא להיות דרך כניסה לטיפול.

מה אומר המחקר

הגישה שבה מלמדים את המשפחה לשנות את ההתנהגות שלה במקום ללחוץ על האדם נקראת CRAFT. בניסוי מבוקר של מילר, מאיירס וטוניגן (1999), משפחות שעברו הכשרה כזו הביאו לטיפול 64% מהקרובים עם בעיית אלכוהול שסירבו קודם לכן. תוצאות דומות נמצאו גם בהתמכרות לסמים.

המסקנה פשוטה: למשפחה יש יותר השפעה ממה שנדמה. ואפשר להתחיל כבר היום — בלי הסכמה ובלי השתתפות של האדם המכור.

לאן פונים בישראל

  • ייעוץ לבני משפחה איתי — הראשון ללא תשלום, אונליין או פנים אל פנים, ברוסית, בעברית ובאנגלית.
  • המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית: יש בה יחידות לטיפול בנפגעי התמכרויות — גם לאדם המכור וגם לבני משפחתו.
  • קבוצות אל-אנון ונאר-אנון לבני משפחה.
  • ער"ן — עזרה ראשונה נפשית בטלפון 1201, מסביב לשעון.
  • מרכז IsraRehab (רישיון משרד הבריאות מס' 16630) — אם נדרש טיפול באשפוז. ↗

מתי להתקשר מיד

  • האדם מחוסר הכרה, לא נושם או נושם לאט מאוד, השפתיים מכחילות — 101, ואל תשאירו אותו לבד.
  • פסיכוזה, מחשבות שווא, תוקפנות, איומים עליכם או על הילדים — 100 (משטרה) או 101.
  • הוא מדבר על התאבדות או נפרד — 101; קו התמיכה של ער"ן — 1201.
  • פרכוסים או בלבול אחרי הפסקה פתאומית של אלכוהול או תרופות הרגעה — 101.

הגישה שלי

ב-26 שנים ראיתי מאות משפחות במצב הזה. כמעט תמיד מי שמגיע ראשון הוא לא האדם המכור, אלא הקרובים שלו — בנות ובני זוג, הורים. וזה נכון: משפחה יכולה לשנות את המצב עוד לפני שהאדם מודה בבעיה.

אנחנו מתחילים מהמשפחה: מפסיקים את ההצלה, בונים עמדה משותפת ומכינים את הטיפול מראש. כשצריך, אני מנחה התערבות משברית — שיחה מתוכננת שאחריה האדם מסכים להתחיל טיפול. אני לא רופא: את הצד הרפואי מובילים אנשי מקצוע מורשים במרכז IsraRehab.

ויאצ'סלב סביאדיש →

שאלות נפוצות

בעלי שותה ומסרב לטיפול. מה עושים?

מפסיקים לקחת על עצמכם את התוצאות של השתייה שלו — חובות, חיפוי בעבודה, הסברים למשפחה. מגיעים לעמדה משותפת עם שאר המשפחה, בוחרים רגע פיכח לשיחה ומכינים מראש אפשרות טיפול. במקביל מקבלים תמיכה לעצמכם: ייעוץ או קבוצת תמיכה לבני משפחה. אם השיחות לא עוזרות, הצעד הבא הוא התערבות מתוכננת.

הבן הבוגר שלי משתמש בסמים ומסרב לטיפול. מה אפשר לעשות?

לא לתת כסף שעלול ללכת לסמים ולא לפתור בשבילו בעיות של חובות, אבל לומר בבירור שאתם תממנו ותתמכו בטיפול. חשוב ששני ההורים יגידו אותו דבר. בכל סימן למנת יתר — מיד 101.

אפשר לאשפז לגמילה בלי הסכמה?

אדם בגיר — ככלל, לא. בישראל אשפוז כפוי אפשרי רק בהוראת הפסיכיאטר המחוזי, במצב נפשי קשה (למשל פסיכוזה) כשיש סכנה ממשית, וזה לא טיפול בהתמכרות. לכן התפקיד של המשפחה הוא ליצור תנאים שבהם האדם יסכים בעצמו.

צריך לחכות שהוא יגיע לתחתית?

לא. התחתית יכולה להיות מנת יתר, תאונה או כלא. טיפול עוזר גם כשההחלטה התקבלה בלחץ של הקרובים, ומשפחות שמשנות את ההתנהגות שלהן מביאות את האדם לטיפול לעיתים קרובות יותר.

הוא הסכים לטיפול ואז התחרט. מה עכשיו?

בדיוק בגלל זה מכינים את הטיפול מראש: אם עוברים ימים בין ה"כן" לנסיעה, הוא מספיק להתחרט. אם זה כבר קרה — אל תריבו, שמרו על הגבולות שלכם וחזרו לשיחה ברוגע. לא פעם ההסכמה חוזרת תוך ימים.

הוא כבר עבר טיפול ומעד. יש טעם לנסות שוב?

כן. מעידה היא חלק נפוץ מהדרך, לא הוכחה שטיפול "לא עובד". חשוב להבין מה חסר בפעם הקודמת: לרוב ליווי אחרי השחרור, עבודה עם המשפחה או תוכנית קצרה מדי.

כמה עולה ייעוץ לבני משפחה?

הייעוץ הראשון ללא תשלום. הוא מתקיים אונליין או פנים אל פנים בישראל, ברוסית, בעברית או באנגלית, בלי השתתפות האדם המכור.

סרטונים בנושא

קביעת ייעוץ

הייעוץ הראשון ללא עלות. אני עונה אישית תוך 24 שעות, בדרך כלל מהר יותר.

בשליחת הטופס אתם מסכימים לעיבוד הפרטים לצורך יצירת קשר. כל המידע חסוי.