הוא מעשן כל יום, אבל עובד — אז אין בעיה?

איך אדם עובד הופך לתלוי בגראס

ויאצ'סלב פותח בהסתייגות כנה: לקנאביס יש שימוש רפואי, ובמינונים מסוימים הוא עוזר לחלק מהאנשים עם חרדה ודכדוך. ורחוק מכך שכל מי שמנסה הופך לתלוי — בדיוק כמו שלא כל מי ששותה כוסית בבר בסופי שבוע הופך לאלכוהוליסט.

השיחה עוסקת באלה ש„מתדרדרים“ בהדרגה. התרחיש מוכר: אדם עובד, עסוק, מתעייף ומתחיל „לעשן קצת“ כדי להוריד לחץ. בהתחלה זה באמת עוזר, והמוח זוכר את הקשר: יש לחץ — צריך לעשן. בהמשך הלחץ מתחיל להרגיש קבוע, כבר אי אפשר בלי גראס, צריך מנה יומית, והיא הולכת וגדלה. כך נוצרים חיים „מג'וינט לג'וינט“: לפני העבודה, אחרי העבודה — ולא האדם עצמו ולא בני המשפחה רואים בזה בעיה.

למה לא רואים את ההתמכרות הזו

עם סמים קשים הכול ברור: ההתנהגות משתנה מהר, האדם מפסיק לעבוד, וכולם רואים את הבעיה. אדם שמעשן מריחואנה יכול לשמור במשך שנים על עבודה ועל מעמד — ולקרובים אין „סיבות גלויות“ להסביר לו שמשהו לא בסדר.

ויאצ'סלב מביא מקרה מהניסיון שלו: אדם עישן, נכנס לרכב, הוסח על ידי הטלפון ונקלע לתאונה קשה. הוא לא קישר את התאונה לגראס, יצא לחופשת מחלה — ובגלל ה„לחץ“ התחיל לעשן עוד יותר. אחר כך באו מתח במשפחה, הסתגרות, חשדנות, סכנה לאבד את העבודה. וכל הזמן הזה חזר אותו טיעון: „אבל זה חוקי“.

„אבל זה חוקי“ — ואותה דרך עם אלכוהול

להתווכח בבית כמעט חסר טעם: „גם אתה שותה בסופי שבוע, וגם זה חוקי“. ויאצ'סלב מראה שהדרך עם אלכוהול דומה: כוס ויסקי אחרי העבודה, „הפי האוור“ בבר, אחר כך משקה בארבע, בשלוש, בשתיים בצהריים — טעות בעבודה, פיטורים, ועכשיו האדם כבר שותה מהבוקר, „בזמן שהוא מחפש עבודה“.

לרבים מהאנשים האלה יש רקע משותף — חרדה מתמדת. הם מורידים אותה באלכוהול או בגראס, אבל ככל שמורידים אותה יותר, היא חוזרת חזק יותר: מעגל קסמים. ורובם, אם לומר את האמת, מעשנים לא בגלל לחץ אלא בשביל „הסטלה“ — כדי לברוח מהמציאות.

מתבגרים ופסיכוזות

למתבגרים הכי קל: זמן פנוי, „זה חוקי“, ולפעמים גם דוגמה בבית — „גם אבא מעשן קצת בסופי שבוע“. ככל שהשימוש ממושך ומרובה יותר, כך עולה הסיכון להפרעות נפשיות, עד כדי פסיכוזה. ויאצ'סלב מדגיש: לא משנה אם זה היה חומר „סינתטי“ — אם אדם במצב כזה מסוכן לעצמו ולאחרים, הנזק כבר נגרם, והוא עצמו לא מבין שהוא פועל תחת השפעת חומר.

מה הורים צריכים לעשות

אם התנהגות הילד חורגת מהרגיל וזה מדאיג אתכם, אין צורך להתלבט הרבה אם החומר חוקי או לא. יש עובדה: הילד מתנהג באופן לא תקין. חוץ מזה, „סתם עישנתי“ הוא הסבר נוח, שמאחוריו יכול להסתתר משהו אחר.

הצעד הראשון הוא לקבל ייעוץ: לספר בן כמה הילד ואיך הוא מתנהג, ולהבין מה לעשות הלאה. אבל שיחת מניעה „על הנזק של גראס“ ויאצ'סלב ממליץ לא להתחיל בלי הכנה: דמיינו שמישהו בא לשכנע אתכם לוותר על המשקה האהוב עליכם בערב. זה יעורר רק דחייה. כל מצב הוא אישי, ולשיחה עם מתבגר צריך להגיע עם כלים.